לוין אמנות חברה ותרבות תמכה בתערוכת הצילום הרטרוספקטיבית "עליזה אורבך: חיים" והפיקה את קטלוג התערוכה. התערוכה, אותה אצר גיא רז, התקיימה במשכן לאמנות עין חרוד מאוקטובר עד דצמבר 2016 והציגה מגוון רחב של צילומיה של אורבך מ-1990 ועד 2016, שנת פטירתה.
אודות התערוכה
עליזה אורבך ליוותה בצילומיה את התרבות והאמנות הישראלית לאורך כחמישה עשורים. בסגנונה הישיר וההומני הפנתה זרקור לציוני דרך הן בזיכרון הפרטי והן בזיכרון הקולקטיבי הישראלי. התערוכה "עליזה אורבך: חיים" הייתה מעין מסע משולש אל חייה של הצלמת, העם והארץ. זו הייתה תערוכה גדולה ועם זאת אינטימית, שהנכיחה ברגישות ובאותנטיות שינויים היסטוריים ואישיים דרך עדשת המצלמה. במהלך שנות עבודתה של אורבך חלו גם תמורות בעולם הצילום שבאו לידי ביטוי בגוף התערוכה. ניתן היה לראות את המעבר מצילום אנלוגי בפילם לצילום דיגיטלי מבוסס פיקסלים; מתיחום הצילום במסגרת שחורה כסטנדרט של איכות ועד חיתוכי פריימים שנועדו להביע נקודת מבט אישית.
התערוכה התפרשה על פני חמישה חללים. בחלל הראשון הוצגו צילומי האבן, הברזל, הקבצנים, הילדים ונופי ירושלים ושכונת הדר בחיפה. החלל השני הציג את דיוקנאות אנשי התרבות של אורבך ואת סדרות צילומי הנשים – אמהות ונשים בעבודה. הטרילוגיה המרכזית של אורבך – ראשונים, עולים וניצולים – הוצגה בחלל השלישי ובחלל הרביעי הוצגו סדרות נוף הארץ אלגיה, חורבות וד' אמות. בחלל החמישי והאחרון הוצגה סדרת השיר על הים. הצילום "לנה" הוצב בחלל הכניסה והיווה סוג של מקרא לתערוכה, הזמנה למסע מלידה למוות דרך משך חיים.
אודות האמנית
הצלמת עליזה אורבך נולדה בחיפה בשנת 1940 להורים שעלו מגרמניה. בתחילת שנות ה-70, עברה להתגורר בירושלים והחלה לצלם סטילס. מבחינה אידיאולוגית ניתן לשייך את אורבך לצילום תיעודי, ישיר והומני. היא בחרה לתעד את המקום והזמן מתוך תחושה שמוסדות התרבות והלאום לא עשו כן. לפיכך, צילמה את הארץ ותושביה, נקודות בעלות חשיבות היסטורית, ילדים, דיוקנאות ונופים. בהמשך, עסקה בצילום דיוקנאות לעיתונים בישראל ובעולם, ביניהם הג'רוזלם פוסט והניו יורק טיימס. בנוסף, עסקה בתיעוד סטילס להפקות סרטי קולנוע בינלאומיים, הן בארץ והן בחו"ל.
אורבך נהגה לומר כי המילים לא מספיקות עבורה בכדי להעביר את עושר הגוונים אותם היא מנסה לתאר, ומכיוון שלצייר איננה יודעת, הרי שהצילום הינו כלי הביטוי שמתאים לה ביותר. גיא רז, אוצר התערוכה "עליזה אורבך: חיים," אמר על אורבך שהיא הייתה צלמת ששילבה תיעוד ואהבה, צלמת של בני אדם, צלמת של חיים.
